26/07/2026
ביום חמישי ה-30/07 בשעה 19:00 אירוע פתיחת תערוכה חדשה
[אחרי] זולטן קלוגר | תמר כץ
אוצרת: רווית הררי
התערוכה ״[אחרי] זולטן קלוגר״ – אשר הוצגה לראשונה בדנה גלריה לאמנות בקיבוץ יד מרדכי – מתחקה אחר סיפור חייו ויצירתו של זולטן קלוגר – צלם שאפתן ומוכשר שנולד בהונגריה, ברח לגרמניה, ומשם הגיע לישראל ב-1934, והפך לצלם המרכזי של מנגנון התיעוד והתעמולה הציוני בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20. תצלומיו, המתעדים את המדינה שבדרך, הפכו ברבות השנים לנכסים לאומיים-תרבותיים. אך למרות מקומו המרכזי בהבניית הנרטיב המקומי, בשנת 1958 עזב את הארץ וניתק את כל קשריו עם הממסד הציוני. הוא השאיר אחריו אוסף של כ-50,000 תשלילים, המחולקים בין ארכיונים שונים בישראל, ומרכיבים עד היום את הקאנון הויזואלי של ימי המנדט ושל שנותיה הראשונות של המדינה.
חשיבותו ההיסטורית במנגנון בניין האומה עומדת כמעט בסתירה לדמותו הנעלמת. בניגוד לאוספים האדירים של תצלומים היסטוריים שהשאיר בישראל, כמעט לא נותרו תצלומים או מכתבים אישיים שלו, וגם לא בני משפחה שיעידו על חייו. הפער בין תפקידו המרכזי במנגנון הציבורי לבין דמותו התלושה, בין תצלומיו שעיצבו את תחושת השייכות של דורות שלמים, לבין ניתוקו מן המרחב הישראלי, הציתו את דמיונה של תמר כץ. וכך, מפעל חיים מרשים שנקטע, מאגר אדיר של דימויים מהפנטים ודמות שעזבה ונשכחה, הופכים בתערוכתה למשל על תהליך של בנייה, השתרשות, התנתקות ועזיבה.
התערוכה מורכבת מעבודת וידאו מרכזית, המבוססת על פעולה גופנית פרפורמטיבית, ממיצב פיסולי ומסדרת קולאז'ים צילומיים. אלה מדגימים היטב שורה של מעברים מדיומאליים והתמרות חומריות העומדים בלב עבודתה של כץ: אלמנטים מתוך תצלומי ארכיון היסטוריים הופכים לאובייקטים תלת ממדיים בתהליך של מידול, הדפסה ופיסול ידני, ומצולמים מחדש בעבודת הווידאו ובקולאז'ים העכשוויים המלווים אותה, במהלך המדגיש את הזמן שחלף.
עבודת הווידאו שעומדת במרכז התערוכה מבקשת לבטא את הפער בין מפעל ההתיישבות והבנייה שתיעד קלוגר במצלמתו לבין ארעיות חייו בארץ, באמצעות תיאור בנייתו וקריסתו של מודל פיסולי ארצישראלי. במה שנדמה כמערכה ראשונה, נראית דמות מסתורית עסוקה בעבודת בניה. תחילה היא מניחה את הקרקע – במה מודולרית עשויה טלאים-טלאים של משטחים אפורים ומאובקים, כלוחות ושברים טקטוניים המרכיבים "עולם חדש". לאחר מכן, היא מציבה עליה מבנים ארכיטקטוניים ואובייקטים שונים המופיעים בתצלומיו של קלוגר, אשר מודלו, הודפסו וצופו בחומרי בניין כמו מלט וגבס. ידי הדמות עסוקות בעבודה עמלנית, מעצבות מרחב שכמו נלקח מתוך התצלומים. הן משייפות, מארגנות וממיינות, מניחות על הבמה מבנים ופסלים, צינורות, שברים ומוטות; יוצרות מעין יקום ארעי, מתקפל, מעין עולם להרכבה עצמית, שניתן לפרק, לנייד ולבנות מחדש. ואכן, המרחב שנבנה לא שורד זמן רב. אט אט מתגברת בו סופת חול, ותנופת הבנייה מפנה מקומה לרוחות עזות המחוללות בו שמות.
נתראה שם :)
Tamar Katz Ravit Harari