20/01/2022
היום הלך לעולמו המייסד והמנהל האמנותי של תיאטרון גשר הבמאי יבגני אריה.
אריה נולד במוסקבה ב-1947. לאחר סיום לימודיו בפקולטה לפסיכולוגיה, עבר ללנינגרד ולמד תיאטרון אצל הבמאי הנודע גאורגי טובסטונוגוב. יבגני אריה החל לביים בתיאטראות המובילים של לנינגרד ולאחר מכן שב למוסקבה וביים בתיאטרון על שם מאיאקובסקי.
במשך שנים היה אריה מסורב עלייה. רק ב-1990 הצליח לעלות ארצה יחד עם קבוצת שחקנים שרובם היו תלמידיו. כאן, יחד עם סלבה מלצב, הוא הקים את תיאטרון גשר.
שיטת הבימוי הייחודית והראייה האמנותית החדה זיכתה את אריה לתשואות רבות ואהבת הקהל בארץ ובעולם. כבר מההצגות הראשונות שביים בתיאטרון גשר הצעיר זכו אריה ולהקתו להוקרה רבה. יצירותיו הציגו בכל רחבי העולם, מבוגוטה שבקולומביה, עד בייג'ינג שבסין, דרך מוסקבה, ברלין, ניו-יורק ועוד.
יבגני אריה היה איש חינוך והאמין רבות בכישרונות צעירים. בתיאטרון גשר הוא גידל שלושה דורות של שחקנים צעירים שרבים מהם מהווים כיום את גרעין הלהקה.
אריה שימוש כפרופסור אורח במכון האירופי למשחק בפריז, ב-"ג'וליארד" בניו-יורק ובאוניברסיטת תל אביב.
הוא זכה בפרסים רבים, ביניהם פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה, פרס א.מ.ת., בפרס "מסכת הזהב" (פרס התיאטרון הלאומי של רוסיה) ומספר פעמים בפרס התיאטרון הישראלי. קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית, ממכון וייצמן ויחד עם תיאטרון גשר בתארים דומים של אוניברסיטת בר אילן ואוניברסיטת תל אביב.
יבגני אריה שימש כמנהלו האמנותי של תיאטרון גשר מיום היווסדו עד שנת 2019. במהלך שנים אלה ביים יותר מ-40 הצגות. הבולטות שבהן: "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים", "אדם בן כלב", "עיר. סיפורי אודסה", "כפר", "השטן במוסקבה" , "העבד", "שונאים. סיפור אהבה", "יונה ונער", "הדיבוק", "אורסטיאה" ועוד.
ביים מספר אופרות בתיאטרון בולשוי שבמוסקבה, ביים הצגות בתיאטרון סוברמניק (מוסקבה), ביים בניו-יורק ולטביה.
הרגישות האינסופית שלו לבני אדם, באה לידי ביטוי גם בתהליך העבודה המרתק וכמובן ביצירות הבימתיות שלו, עם דמויות אנושיות מורכבות אך חשופות.
הוא היה אדם אדיב, חריף, חכם, בעל חוש הומור מיוחד. מתחילת עבודתו בארץ ביקש לחזק את הקשר לתרבות הישראלית ובחר לביים ולעבד לבמה סופרים ישראלים רבים, ביניהם: יהושע סובול, יעקב שבתאי, מאיר שלו, יורם קניוק, דויד גרוסמן ואחרים.
אריה השאיר אחרי אישה, בן ותיאטרון שלם שמבכה את לכתו.
צילום: גדי דגון