02/07/2024
לפני כמה שבועות מכרתי איורים ביריד במתחם התחנה בתל אביב - כשהבסט סלר שלי הוא פוסטר אותיות מאויירות בעברית.
אחת הקונות הנלהבות היתה אישה אמריקאית, שדיברה עברית חלקית מאוד אבל התעקשה שלא אדבר איתה באנגלית.
היא אמרה לי - אני פה בגלל רגשות האשם, במקום לעבור לגור פה - באתי לבקר ואני קונה אמנות ישראלית.
לאחר כמה ימים הגעתי לפעילות קיר בפנימיית אחוזת שרה.
בפנימיה התארחו קבוצת נערות ונערים מארצות הברית שהגיעו מטעם בית הספר שלהן כדי להתנדב ולשמוע על מה שמתרחש בארץ. ביניהן היו כאלה שהתגאו בכך שידעו עברית ודיברו עם הנערים והנערות מהפנימיה - ולידן, היו גם כאלה שניסו לחלץ קשר ואינטרקציה אבל בלי שפה - היה להן קשה.
אבל כמה דקות לתוך הצביעה קלטתי שגם אלו שלא מדברות את אותה השפה - הצליחו לתקשר על ידי הפעילות עצמה. בפנטומימה פשוטה - ״את תצבעי פה👆״, ״אני כאן👇״, ״וואו צבעת ממש טוב!👍״,
״איזה יופי, רוצה מכחול חדש? 👋״
יצירה משותפת היא שפה. היא בסיס לתקשורת חיובית וקיימת - בלי להתאמץ - פשוט עושים, יחד.
הנה קצת תמונות מהפעילות באחוזת שרה - עם המסר שביקשו במיוחד בפנימיה להניח בגדול על הקיר - עם מסר מאחד.
תודה רבה לאמונה העולמית
ולפנימיה על האירוח
וגם לבית הספר Manhatten Day School
היה כיף
💛
