Noa Harnik - Illustrations and Drawings

23/08/2026

סלמה (דרך שלמה) //Salame
ישבתי כמנהגי בשבת בבוקר בבית הקפה, ולצידי התיישב איש שאני לא מכירה. התפתחה שיחה במהלכה (שעתיים וחצי) דיברנו על הורות, קיבוצי העוטף לפני ואחרי ה 7.10.23, החינוך הקיבוצי והלינה המשותפת באופן כללי, ספרות עברית, פוליטיקה ועתיד ישראל לאן? ועוד נושאים.
מצאנו לפחות חמישה עשר מכרים משותפים ככה שאפילו לרכילות הגענו…
ותוך כדי הספקתי אפילו לגמור את הציור.
בוקר מאד פרודוקטיבי.⁩

23/08/2026

סלמה (דרך שלמה) //Salame
ישבתי כמנהגי בשבת בבוקר בבית הקפה, ולצידי התיישב איש שאני לא מכירה. התפתחה שיחה במהלכה (שעתיים וחצי) דיברנו על הורות, קיבוצי העוטף לפני ואחרי ה 7.10.23, החינוך הקיבוצי והלינה המשותפת באופן כללי, ספרות עברית, פוליטיקה ועתיד ישראל לאן? ועוד נושאים.
מצאנו לפחות חמישה עשר מכרים משותפים ככה שאפילו לרכילות הגענו…
ותוך כדי הספקתי אפילו לגמור את הציור.
בוקר מאד פרודוקטיבי.

11/08/2026

אנגל 1, כניסה לחניון// Engel st. Parking

02/08/2026

תחנת הרכבת סבידור // Savidor train station

25/07/2026

הצריף האדום, (מה שהיה פעם קיבוץ) יד חנה // The Red Shack, (what was once a kibbutz) Yad Hana //
בשבת שעברה נסעתי, לראשונה בחיי, ליד חנה. עמירם, בן זוגי ב 31 השנים האחרונות, הגיע לקיבוץ כשהיה בן שנתיים, והיה הבן הראשון והיחיד בקיבוץ במשך די הרבה זמן. בכל התמונות שלו מהילדות הוא מוקף בנות, וברובן משקפות התמונות את האידיאולוגיה הקומוניסטית שאפיינה את יד חנה: התחפושות הן תמיד של פועל, מנקה ארובות, ספוטניק… הילדים תמיד יושבים וקוראים את ״קול העם״, או עושים פיקניק ביער הצבא האדום.
כשהיה בן 15, עזבה משפחתו של עמירם את הקיבוץ ואני רק שמעתי סיפורים עד שבשבוע שעבר נעשה המעשה וסוף סוף נסענו לביקור.
טיילנו עם עדה, בת כיתתו של עמירם, ברחבי היישוב ששינה את פניו לגמרי.
חוץ מאקליפטוס אחד ומהצריף האדום.

18/07/2026

שדרות תרס״ט // Tarsat (1909)Blv.

06/07/2026

28/06/2026

בואו נעשה שלום. 🕊️

23/06/2026

יהודה הלוי 123// Yehuda Halevi 123

16/06/2026

לפרסונה המסודרת שלי, אדונית הארונית יצא לעבוד בזמן האחרון בפינוי דירה בירושלים. ולא סתם בירושלים, אלא ממש שני בניינים מבית ילדותי ונעוריי.
כך קרה, שכמויות הנוסטלגיה שחוויתי בתקופה הזאת היו עצומות. התרגשתי מביקור במכולת - עד כדי כך רגשנית נהייתי…
כשחלפתי יום אחד על פני הבית המדהים הזה ברחוב הרב ברלין 30, נזכרתי שבאתי לכאן עם אבא שלי לאסוף את עוגת בר המצווה של אחי. מכיוון שההפרש ביננו היה ונשאר עשר שנים, הרי שמדובר בזיכרון מגיל 3. (לפני שמישהו מפקפק בי - אין לי תמונה מארוע לקיחת העוגה, ובפעם הראשונה שנזכרתי בו (שלא ברור לי למה הטביע בי כך את חותמו) וסיפרתי לאמא שלי - היא היתה בשוק ואישרה את אמיתותו).
בית קדימה, הרב ברלין 30, ירושלים // Kadima House, Jerusalem