03/04/2025
נפתח בגילוי נאות (שהוא תכלס לא כזה גילוי) - אוטרקי הוא בן בית בתדר כמעט מדיי וואן, אנחנו אוהבים אותו ואת הגישה האינדיבידואלית חסרת הפשרות שלו למוזיקה, ולכן הדעה שלנו רחוקה מלהיות בלתי משוחדת.
אבל הבינג סייד דאט, האלבום החדש שלו הצדיק את זה שנעצור הכל ונכתוב פוסט חופר, כי לא כל יום יוצא כאן אלבום בעברית שמצליח גם לגעת במציאות הטראגית של ימינו, גם להישמע מעולה וגם לא ליפול לקיטש לאומי־מורלי מזויף.
במבט ראשון קל לקטלג את ״טהור״ כאלבום חתרני - שירים כמו ״התנקשות בסי מינור״, ״אשרי הנקמה״ או ״כחול לבן״ שננעל בשורה ״בסוף בסוף / ניפגש בהאג / נחגוג כל מועד וחג״, הם לא בדיוק שירים שמנסים להצניע או להתנצל על מטען התוכחה הכבד שלהם.
עצם השם ״טהור״ משחק על הספקטרום העצום שבצידו האחד תום, אמת ועדינות, ובקצה השני רחוק המילה ״גזע״ והאכזריות שמתלווה אליה. המילה ״טהור״ אגב, מופיעה באלבום פעם אחת בלבד בשיר ״לא בגדתי״ בזו הקונסטלציה: ״ככה זה מרגיש להיות טהור / לקחת פור, להיות עמיד / מכל דור ודור״.
אבל ״טהור״ רחוק מלהיות פלקט פוליטי. השירים בו צובטים, הם מושרים מתוך המקום הכי עמוק בנשמה של אוטרקי, ולמרות הגולמיות של הטקסטים מסתתרות בליריקה מספיק שכבות בשביל שיהיה אפשר לגלות בה משמעויות חדשות גם בהאזנה חמישית ושישית.
במישור ההפקתי ״טהור״ הוא עוף מאוד מוזר - למרות שהיפ הופ כנראה תהיה האסוציאציה האחרונה שתעלה בהאזנה, מדובר באלבום שמורכב ברובו מסמפולים (למעט קטעי השירה ועוד כמה קטעי גיטרה): יש שם באך, נבל של ירמי קפלן, גיטרה של קלפטר מפורקת לקציצות, שיר שלם שמבוסס על רוי אורביסון ולא מעט פסיכדליה משנות השבעים. את המלודיות באלבום הוא יצר באמצעות טרנספוזיציות לסמפולים האלה, טכניקה שמזוהה בעיקר עם מפיק ההיפ הופ האגדי ג׳יי דילה.
מבחינה אווירתית זה אלבום רוק ישראלי שהשורשים שלו נטועים עמוק בשנות התשעים. הוא נשמע כמו הילד האאוטסיידר של הקליק, הפה והטלפיים, כרמלה גרוס ווגנר, פורטיסחרוף, נקמת הטרקטור ושות׳, לכן עבור הבומרים שבינינו, האזנה ל״טהור״ יכולה להיות גם חווית סאונד נוסטלגית. אה, ויש גם את עניין המשך - לא מעט קטעים ב״טהור״ נעים באזורי השתי דקות, מה שהופך אותו לאלבום עם גישה קצרה וקולעת של פּאנק.
אז מה יש לנו פה בעצם - אלבום סימפולים שהוא לא היפ הופ, שירים קצרים שהם לא פּאנק, רוק ישראלי שעשה לא־רוקר בעליל אלא מפיק אלקטרוניקה שהחליט לקחת את המיקרופון לידיים. כמה אלבומים אתם מכירים שיושבים על נוסחה שכזאת?
מחר (שישי) אוטרקי יעלה כאן על הבמה ברחבה לציין הוצאתו של האלבום המיוחד הזה (״לחגוג״ אותו מרגיש לא קשור), או במילותיו המסומפלות של אריק איינשטיין שחותמות את טהור: ״העולם בחוץ נחרב ואנחנו צוחקים״.
4.4 | שישי | 20:00 | כניסה חופשית | 23+
בית רומנו · דרך יפו 9 · תל אביב
