11/05/2026
העבודות של דובי רונן נעות בין חומר לשפה, בין ארכיאולוגיה לדמיון.
באמצעות בטון חרוץ, עץ, מתכת וטקסטורות גולמיות, רונן יוצר מערכות סימנים שנראות כמו כתב עתיק או קוד בלתי מפוענח, שפה אוניברסלית שאין לה פירוש אחד ברור, אך היא מעוררת זיכרון ותחושה כמעט אינטואיטיבית אצל הצופה.
הבחירה בבטון אינה רק חומרית אלא רעיונית.
זהו חומר של זמן, של בנייה ושל שרידים. על גבי המשטחים האפורים והשקטים שלו, הקווים העדינים של רונן נראים כמו סימנים שנחרטו מתוך צורך אנושי עתיק להשאיר עדות, ליצור סדר בתוך כאוס, או להעביר מסר שמעבר למילים.
כפי שרונן עצמו מתאר, עבודותיו עוסקות במפגש בין ניגודים, מחוספס ועדין, כבד וקל, כאוס וסדר. מתוך המתח הזה נולדת תחושה של איזון שברירי: עבודות שנראות בו־זמנית גם עתיקות וגם עתידניות, גם אדריכליות וגם רוחניות.
הצופה אינו “קורא” את העבודה במובן הרגיל, אלא חווה אותה.
כל אדם מוצא בתוך הסימנים עולם אחר: זיכרון, אנרגיה, שפה פנימית או מפת תודעה אישית
