13/12/2025
הציור הראשון צויר מיד אחרי הקורונה, כשהיינו כולנו בטראומה, והרגשתי שאני חייבת לצייר משהו אופטימי ושמח בהגזמה, משהו שאי אפשר לצפות בו ולהישאר עצוב / מתוח.
זו היתה סדרה של חמישה ציורים בגדלים שונים. אחד נמכר בתערוכה הראשונה שעשיתי בבית ציוני אמריקה.
עוד אחד נמכר בהזדמנות אחרת שאיני זוכרת, השלישי נתרם למפוני קיבוץ ארז, ולצערי אין לי מושג מי בחר בו, את הכי קטן שיפצתי ועכשיו הכי גדול - כבר כאב לי בעין ולא אהבתי אותו יותר.
בחודשים האחרונים, אחרי שחזרו החטופים החיים האחרונים, הרגשתי שאני חוזרת לנשום והחלטתי לחזור לצייר. עד שבאמת הצלחתי - צפיתי בהרבה שיעורי ציור, ולמדתי הרבה.
וזו התוצאה הראשונה.
נתתי לעצמי זמן לנוח ולבחון אותו שוב, והחלטתי שהוא מצוין כפי שהוא!
גרסה רגועה יותר, עם עומק ואפילו יותר בגרות.
לצערי, הצילום לא מעביר לחלוטין את היופי של הציור… במציאות הוא הרבה הרבה יותר יפה. (מי יודע, אולי תהיה לי גלריה משלי פעם…)
בינתיים - תצטרכו לחכות ליום הפתוח הבא, שכרגע לא ידוע מתי יתקיים.
בקרוב אעלה כמה הדמיות שלו, ונראה לי שגם אדפיס ממנו כרטיסי ברכה לאוסף הגדל (:
הכרטיסים נמכרים בירידים.
אז מה דעתכם? איזו גרסה אהבתם יותר?
