29/04/2025
אתמול יצאתי מהקליניקה לכיוון האופנוע, צעדתי על המדרכה
לכיווני צעדה אישה מבוגרת, מטופחת ועם מבט דואג/חושב (היא ניהלה שיחה פנימית עם עצמה) הייתי עם משקפי שמש, כשהתקרבנו היא הסתכלה עלי...לא יודע למה אבל חייכתי אליה, הנהנתי בראש ואמרתי לה "שלום"...בשנייה הראשונה היא לא הבינה, הסתכלה עלי חייכה עברה אותי, נעצרה ובחצי מבט ואמרה לי "שלום", הסתובבתי אליה מחוייך היא גם חייכה..אמרתי לה "תהי בריאה".
"תודה רבה לך" אמרה תוך כדי שצעדה, הרגשתי שזה שימח אותה...וגם אותי האמת.
וזה נתן לי את הרעיון לפוסט ביום הקדוש והעצוב הזה, והשנה יותר מתמיד.
ביום כזה, כשאנחנו עוצרים לזכור, אני נזכר שגם בשגרה יש זיכרון.
אנחנו לא יודעים מה עובר על מי שמולנו – אבל תמיד נוכל לבחור לראות אותו, לעצור רגע לפני...
אחרי ה 7 באוקטובר, הסיכוי שפגשתם מישהו שחי עם תחושת כאב על מישהו ואולי אפילו על עצמו – עלה.
בבית הספר. בכביש. בסופר. במעלית.
לפעמים "כאב" שקט יושב, עומד או עובר מולנו – ואנחנו לא יודעים.
אז אם העיניים שלכם נפגשו עם מישהו – תגידו שלום.
קטן בשבילכם, גדול בשבילו.
ואם מישהו הצליח להרגיז אתכם, תנסו לצאת גדולים, אל תתנו לזה להרוס לכם את היום, כי אם אחרי המריבה, יתגלה הסיפור" שלו אתם תכו על חטא, הוא ילך ואתם תישארו עם הריגשות אשם (מניסיון) .
במצבים כאלו אם קורים, אני משתדל לרוב להסתכל על הסיטואציה בחמלה, אני אומר לעצמי "אם הוא הגיב ככה כנראה עובר עליו משהו...", זה נותן הפוגה, התבוננות...ולרוב מוציא ממני תגובה נעימה ולבסוף מרככת את מי שמולי. כמעט תמיד זה עובד.
על כולנו עוברים דברים, שמוציאים התנהגויות ותגובות שאני מאמין שרובנו פחות אוהבים את זה, את מה שיוצא מאיתנו ברגעים כאלה?!
ותזכרו: לא תמיד רואים על אנשים מה הם סוחבים.
אבל אפשר לבחור להיות כאלה שרואים.
שנזכור ליהיות אנשים טובים - איש לרעהו🤍
יהי זכרם ברוך🖤
#דבירפרץ #אנשיםיוצריםנצחונות #יוםהזיכרון #יוםהזיכרוןלחללימערכותישראל #זוכריםאתכולם #ישראליםביחד #אחדותישראל #אוקטובר7
