26/05/2012
נמאס לי. מה זה נמאס לי? נשבר לי הזין. או יותר נכון, נשבר לי הלב..
שמישהו יגיד לי בדיוק מתי הפכנו לחיות אדם? זה היה רגע מדויק, או שלמעשה כך היה מאז ומעולם, ורק עכשיו אנחנו שמים לב לזה? אולי הרוע רק חיפש סימן, אישור מאיתנו להתפרץ. אלימות חסרת גבולות, חסרת רחמים. אפס סובלנות. כמו ג'ונגל, כמו חיות, אבל יותר גרוע , כי לאדם יש גם את הכוונה. יש לו את המניע, יש לו את הסיבה, ותאמינו לי, כשהוא יושב על דוכן הנאשמים, בבית המשפט, מתחת לחולצות שמסתירות את הפנים, מתחת לכיפה השחורה של המתחסדים והצבועים, בחדרי חדרים, בשיחות לב אל לב, ובינו לבין עצמו, שזה הכי גרוע.. הוא מחייך. מחייך כי צודק, וכי אם התנהגות טובה, ועורך דין טוב, וחוסר ראיות וסיבות ואי שפיות זמין ובלה בלה בלה בלע בלע כל הבולשיט הזה שהסניגורים שלהם אומרים. שופכים רפש, זוהמה על העולם הזה. שקר מרמה הונאה סחיטה אונס אלימות התעללות פיזית נפשית רצח רצח אופי רצח עם. הוא לא באמת מתחרט על זה, פשוט ככה זאת השיטה ובסוף הוא בחוץ. בחזרה בעולם כאילו כלום לא קרה. הזמן עבר ועשה את שלו, אבל בסופו של דבר העסקה שלו טובה יותר. מישהו מת, מישהו איבד משהו, כסף, כבוד עצמי, חופש, ביטחון - את הכל הם לוקחים ממך. עם כאלה אנשים אנחנו חיים. זה העם שלנו, העם הנבחר. ולמה זה מגיע לי? אני את חלק שלי בעסקה ממלא. סיימתי תיכון עם בגרות, הלכתי לצבא הייתי בקרבי, אני עושה מילואים, משלם מיסים, אפילו את הארנונה אני משלם בזמן. סיימתי תואר, עשיתי עוד מילואים בדרך, היתה עופרת יצוקה והייתי בעזה, בסדיר עברתי את חומת מגן בשכם ובעסכרים, ראיתי אנשים מתים מול העיניים, כאלה שהגיע להם וכאלה שפחות, אבל מה לעשות, זה המצב אנחנו במלחמה, נכון? וזה לא אנחנו, זה הם.. הם שלא רוצים שלום, אנחנו על הכיפאק, אנחנו הצבא הכי מוסרי בעולם. פשוט מידי פעם מתפלק לנו ולא יוצא כל כך טוב. אתם יודעים, טפיחה קטנה בכנף.. אני עובד בעבודה שאני שונא כי אין לי שקל על התחת. האמת שיש לי אפילו פחות מזה. מרוויח חרא כסף ולא מצליח לסגור את החודש, אבל נושך שיניים וממשיך לעשות מה שצריך כדי לשרוד בעולם הזה. אבל אני לא מוציא את זה על אחרים. או לפחות ממש משתדל שלא. אני לא גונב, ולא פוגע בכוונה ולא מרים יד על אף אחד ומנסה להעביר את הזמן בכיף, עם משפחה וחברים, וזהו. לא ממש הרבה יותר מזה. זה יותר מידי לבקש? למה אין לי שקט? למה אין לי ביטחון שאני הולך ברחוב? אני רואה חדשות ומקבל התקפי פרנויה שאני הולך עם חברה שלי בחניון בלילה לבד. מישהו יכול להאשים אותי? למה אני צריך את החרא הזה? למה אני לא יכול לישון הלילה בבית שלי אתם יודעים? כי רצחו לי מישהו מתחת לבית. אני מגיע הביתה ברגל מפלורנטין לכיוון יפו, והרחוב שלי חסום. מרחוק ראיתי את הניידות אבל כשנתקלתי בסרט המשטרתי האדום אז, אז התחלתי לחשוד. וכשהשוטרת צעקה לי לעוף משם כי אסור לי להיות מאחורי הסרט האדום שאלתי אותה את מי רצחו, כי אני גר פה, ואני מצטער אם זה מפריע למישהו, אבל אולי מגיע לי שיגידו לי מה קרה מתחת לפאקינג הבית שלי בשלוש שנים האחרונות בשתיים בלילה, והייתי שמח לדעת אם השותף שלי הוא זה שנח שם מתחת לסדין או שזמישהו אחר מהשכנים שזה גם על הכיפאק רק תגידו לי משהו. אז היא התרככה ואמרה לי שזה צעיר ערבי שירו בו שני חברה על אופנוע בגן שיש לי מתחת לבית. נו זה שמשחקים שם ילדים בנדנדות ואמהות יושבות עם תינוקות ומדברות על הספסלים. טוב אבל זה יפו, הם ערבים. גם היא אמרה את זה, היא אמרה שהוא לא ישראלי, אז שאלתי אם הוא פליט או משהו כי זה מאד טרנדי עכשיו ואפילו שמעתי איזה נציגה פאשיסטית צועקת בשוק שהם סרטן, אז זה הגיוני. אז היא ענתה שהוא ערבי. אה.. ערבי לא ישראלי. האלה שהם לא חלק מהמדינה.. הבנתי, אז בעצם זאת לא הבעיה שלי נכון? אז אני יכול לעלות הביתה לישון? לא. אי אפשר. אז הלכתי וחזרתי לפלורנטין בדרך דיברתי אם כמה אנשים מזדמנים קניתי בקבוק קולה וקצת קבוקים שאלתי את המוכר הרוסי כמה זה עולה ומי זאת הרוסיה החמודה ששרה עכשיו בטלוויזיה באמ.טי.בי מוסקבה אבל אני זוכר מה הוא אמר, וגם שאלתי אותו מה נהיה מאיתנו? מתי בדיוק הפכנו לחיות אדם? אז בחייאת, כל מה שביקשתי זה ללכת לישון בשקט. בביטחון. ולחיות את החיים שלי בלי לפגוע או להיפגע אז למה זה מגיע לי? לכם. לנו. גם לכם יש ילדים, או שאתם כאלה או שיום אחד יהיו לכם ואז אתם תרצו רק דבר אחד בכל העולם כולו. שהם יוכלו לישון בשקט ולא לפחד מהמפלצות ומאנשים רעים וממלחמות ומגניבות ומשחיתות ומאי צדק וממדינה שמשתינה בקשת לתוך הפרצוף של האזרחים שלה. תנו לחיות בשקט. תפסיקו לזיין את המוח ולדאוג רק לתחת של עצמכם ותזיזו אותו לכיוון שלשמו התכנסתם שזה\ אם שכחתם לשרת את הציבור. ולדאוג לו. ולא רק לחבר'ה שלך, כי אז כל אחד גונב כמה שהוא יכול, לכולם. לכוווווווולם. כמו שהבטחתם לפני הבחירות, אבל אז, איך אומרים את זה, זה מאחורינו, אז זה כבר לא נחשב ופאק יו ותודה רבה על הכל ועל הקול ועל הדגים, אבל מעכשיו זה המופע שלי, איי אם דה קינג ואני אעשה מה שבא לי, ואם אתה תגיד משהו אני אקרא לך שקרן ושמאלני ובוגד ואני אשקר ואטייח ואזגזג כל כך חזק עד שאני אנער את כל הבג"צים וועדות החקירה ואת דוחות המבקר ואת העם שצועק בחוץ אני לא שומע, כי אני יושב טוב טוב למעלה במגדל השן, באקירוב, בכנסת, בקיסריה, כל עוד זה רחוק מההמון האספסוף המלוכלך הזה שזורקים עליו אוטובוסים מלאים בפליטים שכנראה ראו דבר או שניים בחיים שלהם, וכנראה שהמשהו הזה לא היה סופר חיובי אם הם הסכימו לברוח משם ולהיאנס בדרך ולהירצח וכל הג'אז הזה, אבל אתם יודעים, הם כושים. לא יהודים. אז מה 'כפת לנו? בקיצור פאקינג תעשו משהו. אני עייף כואבת לי הבטן כואב לי הלב. נשבר לי הזין. אני הייתי טל אור הדרקון סימסולו. לילה טוב אנשים, תודה על ההקשבה עכשיו לכו תעשו עם זה משהו טוב לעולם גאד דמאיט.
