13/03/2026
יש ימים שאני פותחת את הסטודיו ושואלת את עצמי שאלה קטנה בלב:
איך ממשיכים ליצור תנועה כשבחוץ הכל מרגיש לא יציב?
בתקופה האחרונה גם אצלי בעסק זה מורגש.
יש נשים שמבטלות ברגע האחרון, יש כאלה שלא רוצות להתחייב לשיעורים בגלל המלחמה.
ואני מבינה אותן לגמרי… כולנו קצת על קצות האצבעות עכשיו.
אבל דווקא מתוך המקום הזה אני ממשיכה ללמד.
כי אני רואה מה קורה כשאישה נותנת לגוף שלה לזוז — משהו בלב נפתח.
המתח יורד, האמונה חוזרת, ויש רגע קטן של חיבור לעצמה ולבורא.
וזה גרם לי לחשוב על משהו:
אולי דווקא בזמנים של חוסר ודאות, הגוף הוא אחד המקומות היחידים שאפשר לחזור אליהם ולמצוא יציבות.
סקרנית לשמוע מכן —
מה הדבר שעוזר לכם לחזור לעצמכם בתקופות כאלה? 💭