03/08/2024
עד לפני כחמש שנים חשבתי שאין לי צורך בקהילה,
מספיק לי קבוצת חברים וזהו. לא צריכה שיעשו לי טקס יום הזיכרון וחגיגות יום העצמאות, לא צריכה וועדת תרבות, עזרה הדדית. חברים זה מעטפת מספיק חזקה, יכולה לעשות איתם מדורה בל"ג בעומר. אל תפריעו לי באינדיבידואליות שלי.
משהו בקורונה סדק לי קצת את התפיסה הזו.
אני עדיין צריכה את הספייס, לא רוצה לחיות בקהילה צפופה שבה אנשים חיים אחד בתוך השני.
אבל היום אני הרבה יותר קהילתית. לא רק במובן המקומי. אני רוצה להיות חלק מקהילה של עצמאיות, קהילה של יוצרים, חלק ממשפחה גדולה . זה יכול להיות גם קהילה וירטואלית, בכללי אני רוצה לעשות יותר ביחד מאשר לבד.
אני רוצה להיות חלק ממשהו. שייכת למשהו .
כי אני מבינה שאני רוצה תמיכה. לבד זה בודד מידי. דל מידי. חסר מידי. תפל מידי.
~
במלחמה אני חושבת שזה עוד יותר משמעותי מתמיד הצורך בקהילה. משחק תפקידים של רגע אני במקום החזק העוזר התומך בחברה שהבעל שלה מגוייס מלא זמן ןרגע הבעל שלי במילואים, או שילדתי ואני צריכה להישען רגע ,לקבל עזרה.
~
בקהילה הקטנה שלנו , 19 משפחות זה ממש מורגש המעברים כל הזמן בין להיות בעמדת תומך לבין נתמך, התפקידים מתחלפים, כמו נדנדה, תמיד יש מי שצריך את המשענת וכמה זה מחבר אותנו הנתינה והקבלה אחד אל השני.
רשת כזו של חוטים שכל הזמן הולכים ,חוזרים ומתהדקים .
~
השבת בפרשת שבוע "מטות מסעי" מסופר על המסעות של עם ישראל "וַיִּסְע֖וּ מֵחֲרָדָ֑ה וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמַקְהֵלֹֽת" (ספר במדבר) ויש שם עצה חסידית עמוקה
כשיש לך חרדה תתחברי לקהילה שלך, צאי לגינה, תפגשי אנשים, תתחברי לשייכות שלך, קהילה כלשהיא , אל תהי לבד. ואם אין לך קהילה תיצרי אותה או חפשי לך אחת כזו.
~
אני חושבת על הימים האחרונים איך כולנו במדינה דרוכים לרגע שאולי תיפתח מלחמה, יש חרדה מורגשת באוויר.
ואני חושבת מה ייתן לנו כח לעבור את זה ביחד ומה ייתן כוח לחיילים בחזית כח? בפרשת שבוע יש קריאה עבורנו- היכולת שלנו לתת משענת ולהישען במין משחק כזה שרגע אני נותנת כתף ורגע אני נשענת בגב, זה מה שייתן לנו כח, לא להיות לבד.
מי שרקד פעם קונטקט בטח יודע את זה בגוף איך זה לתת משקל, להרפות והופ ברגע לאפשר למישהו לתת את כל המשקל שלו ולהישען חזרה
~
רגע חזק שהיה לנו בפרוייקט היה תרגיל של הישענות קבוצתית שנתנו לו בחזרות להופעה שם פנימי "עצים".
רקדנו עץ חזק ויציב ואפשרנו לעצמנו להישען אחת על השניה וכמו שרך שנשען ומטפס.
מארג כזה שיש בו החלפת תפקידים.
השבוע הלכתי בשמורת טבע ה"זאכי" ובזמן שהילדים היו במצב רוח שטות והציקו אחד לשני אני צילמתי את העצים והשורשים, העצים עשו מה שאנחנו רקדנו בסטודיו וזה היה מדהים.
בתוך החוסר וודאות שאנחנו חיים כבר כמעט שנה והחוסר וודאות שלפנינו
מברכת אותנו שנדע להיות כמו העצים בשמורת הטבע וכמו בפרשה
נצא מהחרדה אל הקהילה, נדלג בין תומכת לנתמכת
שבוע טוב מלא בבשורות טובות ובכח של ביחד!