Fulcro Tel Aviv

20/02/2026

הקברט השלישי. הסנה הבוער.

הבמה כמקום של זיכרון ותקווה

המופע מבוסס על 20 שירים שנבחרו מארכיון פורטונוף של אוניברסיטת ייל, ובו אלפי עדויות וידאו על השואה.

חומר הארכיון מהווה בסיס לחוויית במה חיה. שירי הניצולים מקבלים צורה וטון מוזיקליים חדשים, והופכים לאמירה על ההווה - תקופה שבה הזיכרון יכול לעזור לנו לשרוד את הזוועה שאנו מתמודדים איתה מדי יום.

בקברט השלישי, אין מרחק בין המופיעים לקהל. נהיה יחד בכל דבר - בשיחה, במוזיקה ואפילו בהכנת הגפילטע פיש.

יש לנו הצעה מיוחדת לקהל שלנו: 15 האנשים הראשונים שיכתבו את המילה "בוש" בתגובות יקבלו הנחה אישית של 20% על כרטיסים.

19 באפריל
כרטיסים במכירה בקרוב!

תמונותFaina Kra

18/02/2026

"הבדיחה" היא שיחה שמתחילה בקלילות, כמעט חסרת משקל, אך חושפת בהדרגה את מה שאנשים בדרך כלל מעדיפים לשתוק לגביו.

זהו סיפור על גבולות - בין המצחיק לכואב, השובב והריאליסטי, מילים והשלכותיהן. הפסקות, מבטים ואינטונציות חיוניים במופע הזה. הקהל חשוב, כי כל אחד מפרש את ה"בדיחה" שלו בצורה שונה.

4 באפריל
19:00
תיאטרון תמונע
בואו לשמוע את הסיפור הזה ושאלו את עצמכם שאלה פשוטה, אך באמת קשה: האם בדיחה היא תמיד בדיחה?

קישור לכרטיסים בתגובה הראשונה

12/02/2026

נשמח לשתף אתכם בסיפור כיצד תיאטרון פולקרו החל את דרכו בישראל.

קצת על צעדינו הראשונים, פרויקטים חדשים ומה שחשוב לנו כיום.

בשנת 2022 עברנו לישראל והתחלנו פרק חדש. הרצון החשוב ביותר שלנו היה להמשיך לעבוד יחד.

החודשים הראשונים הוקדשו לחיפוש אחר שפה, מקומות ודיאלוג עם הקהל. בהדרגה השתלבנו בהקשר התרבותי החדש, תוך ניסויים בפורמטים שונים - החל מקריאות והופעות קטנות ועד להפקות בקנה מידה מלא.

עם הזמן, החלו להופיע הפקות במרחב הישראלי, כולל בעברית. הנושאים שמעסיקים אותנו נותרו זהים - אנשים במציאות משתנה, זיכרון, בחירה אישית ואחריות.

פולקרו בישראל היא המשך טבעי למסע שלנו. אנו עובדים כאן וממשיכים לצמוח לצד הקהל שלנו.

09/02/2026

כמעט לפני חודש העלינו את ״ההמתנה״.
ורק עכשיו באמת מתחיל לחלחל מה בעצם קרה שם.

זו הייתה קבוצה קטנה של נשים שהתכנסה יחד והחליטה לא לשתוק — למרות הפגיעוּת, העייפות והתחושה שדווקא עכשיו קשה במיוחד לדבר. זה היה שיח על מלחמה לא דרך דימויים מוכרים של גבורה, אלא דרך מצב שבו חיים מיליונים: המתנה כתקווה, כייאוש, כתהליך שאין לו סוף ואין בו הפסקה.

המופע הדוקומנטרי ״ההמתנה״ של תיאטרון Fulcro צמח מתוך סרטיו של איתי אנגל וקולותיהן של נשים אמיתיות מקונגו, סוריה, אוקראינה ומדינות נוספות — סיפורים שונים, גורלות שונים, אבל תחושה אחת שלא מרפה. לפעמים הנשים הללו הן קורבנות, לפעמים לוחמות, אך מצב ההמתנה עצמו נשאר ללא שינוי.

העבודה הזו נוצרה ברובה על ידי נשים — על הבמה ומאחורי הקלעים, בטקסט, במוזיקה, בווידאו ובשפה החזותית.
ברגע שבו לאחר ה־7 באוקטובר מספר האמניות הפעילות בישראל הצטמצם באופן חד, התכנסנו ויצרנו את המופע הזה — כן, שברירי והכרחי.

רצינו לומר תודה רבה לכל הצוות.
על האמון זו בזו, על החשיבה המשותפת, על הסבלנות והחוסן, ועל כך שהתהליך הזה בכלל התאפשר. זו הייתה עבודת צוות אמיתית, שבה כל אחת לקחה על עצמה יותר מאשר רק את התפקיד שלה.

״ההמתנה״ כבר קרתה.
והיא ממשיכה.

27/01/2026

Today is both a tragic and a significant day. It is simultaneously Holocaust Remembrance Day and the first day without hostages in Gaza. In contemporary discourse, it is not customary to mix historical memory with current events, yet today the calendar aligned in such a way that remembrance and the present became intertwined.

Antisemitism as a phenomenon has not disappeared. The world remains unjust. And yet the memory of this day teaches us resilience and hope — however commonplace those words may sound.

In our production “The Third Cabaret. The Burning Bush” (which is precisely about that resilience and hope), we perform the song “In Dinaverke.” On one hand, it is a song about a concentration camp and what happened there. On the other, it is about the future — a future that is not especially bright either, but whose most important quality is simply that it exists.

The original song is preserved in the Fortunoff Archive at Yale University.

19/01/2026

אורזי מזוודות (חלק 2 מתוך 2)

חשוב לומר שאנחנו תיאטרון שלעולם (טוב, כמעט אף פעם) לא יוצאים לקוד. יש לכך הסברים רבים, אבל נדבר עליהם בפעם אחרת.

ואז, ב-31 בדצמבר, קרה נס. לאחר סיום ההצגה (הוא מתרחש גיאוגרפית במיקום שונה מההתחלה), הקהל חזר לנקודת ההתחלה והחל למחוא כפיים. וכולנו יצאנו לקידה אמיתית ותוססת באופן ספונטני. אנחנו כל כך שמחנו שזה קרה.

וכמובן, יותר מכל, הקהל צופה בשחקנים בתיאטרון. ולמרות שאנחנו לא בדיוק תיאטרון רגיל, השחקנים והמוזיקאים הם הפנים והנשמה שלנו.

כל כך הרבה אמנים עבדו על ההפקה הזו שקשה להאמין.

משפחת שוסטר - בוריס רפטור, אשתו מיכל ויינברג, בנותיהם ג'ודית קורסויוצקיה וקטיה טיכונובה.

משפחת גלרנטר - ז'ניה נטנוב, בנה גרישה כצנלסון, ובעלה גארי נופין.

משפחת גלובצ'יק - רוסלן ברבנוב, אשתו אנה דוברוביצקיה, אמו תמר קרפוב, ובנם שיר סייג/צחי חובה.

משפחת הופשטטר - בוריס רפטור, אשתו מיכל ויינברג, ובנם נדב ארצ'יק.

משפחת צחורי - נועם טל, אשתו נסטיה גורדימנובה, אחיו לב לוין.

תיירת אמריקאית צעירה אנג'לה הופקינס - פולינה וינגורודובה/ פולינה פחומובה.

אלברטו פינקוס - ניקיטה אולייניקוב.

אלישע הוקר ואלפונס האוסלי - גארי נופין.

הזונה אליה גולדמן.

מוזיקה

סופה צ'ודנובסקיה - שירה ובס

אלכסנדר זרנקין - מלחין ו קלידים

אנה גרינפלד - שירה וכינור

רומא בלוב - שירה וגיטרה חשמלית

סרגיי קיבין - תופים

19/01/2026

"אורזי מזוודות" (חלק 1 מתוך 2)

מיד לאחר הבכורה "אורזי מזוודות", הכנו השקנו הפקה חדשה. לקחנו הפסקה ורצינו להודות לצוות.

נתחיל עם אלה שמאחורי הקלעים - צוות ההפקה.

הבמאים דאשה שמינה ורומן פיאודורי - שני הבמאים שיתפו פעולה כדי ליצור הפקה אדירה, עוזרו ותמכו זה בזה.

מעצבת התפאורה סופיה מטביבה ועוזרת סשה חחאן - כל הרכיב הוויזואלי והקומפוזיטיבי של ההפקה הוא ללא רבב; כל פרט הוא ההשג שלהם.

מנהל טכני סטס שמשב - כל הציוד הטכני, משלוחים, ציוד מושלם, קור רוח של הבמאי והכנה מסודרת.

טכנאית הסאונד דניה אורלובסקי - תודה לך על שהצללת את כל העניין הזה בדיוק כמו שצריך, על כך שדאגת שנשמע את כולם.

אמן הווידאו איליה דליאטיצקי - על הפתרון הנפלא עם לוח הזמנים של הטיסות והשידור היציב והמצחיק מהטלפון של האמריקאית.

מעצב התאורה מקס דב - עשית נס; אנחנו זוכרים עד כמה היה לנו מעט זמן.

הכוריאוגרפית פולינה דריידן - תודה על האופן שבו השחקנים זזו; זה היה כל כך עד דמעות, והתמונות נחרטו בזיכרונו של כל צופה.

המפיקה סוניה גרומובה - על כך שעדכנת את כולם לגבי "אורזים מזוודות" ועל כך שאנשים שמעו והגיעו.

המפיקה מאשה לרנר - תודה שלקחת על עצמך ללא פחד פרויקט כה גדול.

המפיקה מאשה ליטובקינה - תודה על העבודה העצומה והמורכבת עם הארגונים, על הסעודה, על כך שהקדשת לנו כל כך הרבה אנרגיה. ועל כך שמצאת את הכוח לחייך)

המפיק ואדים שטרן - על מטף הכיבוי האדום באבקה במשקל 6 קילוגרם. ועל כל אישור.

המתרגמת קטיה ניקולסקי - עזרה יקרת ערך בתקשורת מגדל בבל זה.

העוזרות אולה ורבה וליושה קריז'בסקי – תודה לכם על ניהול לוחות הזמנים של האמנים והמוזיקאים בימים שלפני השנה החדשה, איסוף של 30 אנשים יצירתיים במקום אחד שלוש פעמים כמעט ברציפות, ועל הבטחת שהשחקנים יקבלו את מה שהם צריכים, והפיכת המילים העבריות לכתוביות על המסך הגדול.

מעצבת התלבושות יבגניה סמירנובה - 30 איש הולבשו, חלקם הולבשו מחדש במהלך ההצגה, ולאחר מכן כולם הופשטו שוב וחזרו למראה המקורי שלהם.

מאפרות אירינה, יוליה ואנגלינה - תודה לכן על שכולם נראו כבלתי ניתנים לעמוד בפניהם, עם תסרוקות מדהימות שנראו מושלם. כל שחקן היה הכי יפה בזכותכן.

מנהלות - שירותי אבטחה - מאשה ליטובקינה, מאשה לרנר, מרינה קריז'בסקיה, ליזה אורלובסקיה, אירה, פולינה, דאשה, קטיה סווירידובה - תודה לכן על כך שהכל היה ברור ונוח לקהל, ושהמשתתפים היו בטוחים.

מלחין אלכסנדר זרנקין - תודה על כך שהשארת את כולם לזמזם במשך שבועות לאחר ההצגה.

מדריכים מוזיקאליים - רומא בלוב, אלכסנדר זרנקין, סרגיי קיבין, אניה גרינפלד וסופה צ'ודנובסקיה - תודה על המוזיקה הבלתי נשכחת, המקצועיות והסבלנות.

אופיר צווגנבום - על העזרה עם עברית.

תודה רבה לשותפנו AVA Photo Studio ולבעל הסטודיו, ולד ניישטאדט, על התמיכה בקמפיין השיווק של הפרויקט.

אנו מביעים את תודתנו לש-DG על התמיכה בפיתוח הפרויקט והתיאטרון, ועל האמונה בנו.

אנו מודים לאנטון טרושין, אנה אגאפונובה וקסניה סורוקינה על השראתם ותרומתם לשלב האמנותי הראשון של הפרויקט.

תודה רבה לדמיטרי דובוב על עזרתו עם הטקסט המקורי של המחזה ועל התייעצויות רבות.

אנו מודים גם לזיו זהר מאיר, מורה לשפה, שהבהיר פרטים חשובים בעברית לשחקנים שעלו לארץ לאחרונה.

תודה מיוחדת למולי מלצר על תמיכתו וסיועו בטקסט של חנוך לוין. בלעדיך, שום דבר מזה לא היה קורה.

@подписчики

09/01/2026

“Hi. What are you waiting for?”

That's the question members of the Fulcro team faced once in 2024, as they had been working on the "Waiting" project for over a year.

"I’m waiting for the whole planet to split in half... For it all to be over."

"I’m waiting for the pain to be relieved. I wait for the hurting for everything that is happening to cease. So much bad is happening in the world that I just don't have the strength to cope anymore."

"I’m waiting for people to realise that it is possible to get rid of religion and just be themselves. I’m waiting for our planet to become a place where it's actually possible to survive."

"I’m waiting to stop procrastinating and to start doing things immediately. And also, I think, I’m waiting to be able to see my mom and my family, [who are left in Russia] just one more time."

"I’m waiting for my husband, my friend, my mom to come here, to Israel. We will drink beer in the morning and go to the sea. And we will swim. I’m longing for that so much."

"I spent half my life waiting for something... And then, at some point, I thought it was time to stop waiting and start acting. So the most honest answer today would be: I’m not waiting for anything anymore."

Premiere at Tmuna Theatre on January 13th at 19:00. There’s no more time to wait: https://fulcrotheatre.co.il/en/waiting

08/01/2026

Itay Anghel is one of Israel’s most prominent war journalists. He is often among the first to arrive at the world’s most dangerous flashpoints. With a career spanning over thirty years, currently he is a correspondent for the investigative program Uvda and a winner of the Sokolow Prize, the Rory Peck Award, and an Emmy for his documentary about the early stages of the war in Ukraine, called “Last Stop Before Kyiv”.

Itay is more than just a professional witness to the events in places from which most are rushing to flee; he is a perceptive chronicler. Through his work, we gain access to the unique material gathered in such places as Chechnya, Afghanistan, Syria, Iraq, Ukraine, and far beyond.

For over three decades, Itay has remained faithful to his core principle while working at the epicentre of catastrophic events: to give a voice to those who usually remain off-camera, unseen and unheard. These people who are living their ordinary lives until they are caught in the crossfire of conflict, becoming its victims in one way or another.

In his reporting, Itai avoids the detachment of a bystander while operating within a strict framework of professional ethics. He maintains a fundamental honesty that demands, whenever possible, covering every side of a conflict. For him, war journalism is something above and beyond the official propaganda and information warfare.

In “Waiting”, by bridging the inevitable gap between the eyewitness and the outside observer, Anghel’s documentary material allows us to witness the extraordinary human capacity to endure even when one’s world has been shattered.

Fulcro's "Waiting" at the Tmuna Theater
January 13, 19:00
Details: https://fulcrotheatre.co.il/en/waiting

07/01/2026

In Fulcro's new project, "Waiting," we hear from women fighting alongside men, as well as those whose everyday lives have been shattered by the war. We also hear those who never stop believing that cruelty, injustice, and inhumanity could be overcome. We hear from those held hostage by circumstances in regions the world often prefers to forget.

War correspondent Itay Engel played a crucial role in putting together this documentary chronicle of the Israeli war. Thanks to Itay, we are able to hear the voices of those who, amidst wars and armed conflicts, most often remain unheard: the voices of women.

Some of these women are preparing for the enemy’s advance to offer strong resistance; others are preparing themselves for life after the mortal threat retreats. Some of them will never see the things to come, others will witness change.

Some feel themself totally powerless in the face of circumstances, others are acting, believing that even a small deed matters.

Would the reality we desire actually happen? Sometimes we're in doubt, but sometimes we're certain that it will. Yet still, we are waiting.

We at Fulcro are looking forward to seeing you at the Tmuna Theatre on January 13 to share these stories of resilience and fragility:

Performance by FULCRO

06/01/2026

"Waiting" at Tmuna Theatre תיאטרון תמונע | 13.01

Since February 24th, and then after October 7th, many of us have found it difficult to continue practicing art. During this time, the Fulcro team put together the project "Waiting" — a performance created exclusively by women, about women, and for those who know the feeling of ultimate vulnerability in the face of catastrophe.

This is a documentary production based on video footage by the war correspondent Itai Anghel from conflict zones in Congo, Syria, Ukraine, and other countries. The testimonies of women who have lived through these conflicts are voiced by women who, despite everything, are ready to speak about what is happening in the world right now.

We would like to meet those who also feel it is important to talk about this — or simply to be together.

13/1 שלישי 19:00 120 ₪ חברת התיאטרון העצמאית Fulcro חוקרת את החוויה הנשית של התמודדות עם מלחמה באמצעות המתנה. בימוי: דאשה שמינה