22/05/2024
בשנה האחרונה לתואר עומלים לקראת הגשות, תערוכת הסיום ופרויקט הגמר.
במשך סמסטר שלם הכנתי מאות חלקים עשויים מאבקות זכוכית צבעוניות ושבוע לקראת פתיחה התערוכה בפעם הראשונה התייצבתי בפני הרשת גדולה, הקנבס הריק שעליו ארכיב את התמונה המלאה.
תמיד ראיתי את עצמי כאמנית תלת מימד עם היידים יוצרת ומפסלת, עושה ונוגעת בחומר, פתאום נדרשה ממני התבוננת של דו מימד לצייר תמונה שתעביר את המסר, לא ידעתי כיצד תראה העבודה, עד אותו רגע ראיתי כל חלק בנפרד והחיבור שלהם נעשה מתוך פעולה מאוד אינטואיטיבית, במשך ארבעה ימים חיברתי לרשת והורדתי, הוספתי ושיניתי עד שהייתי מרוצה מקומפוזיציה, מהצבע ומהעושר ושפע המספר את הסיפור, בסוף התוצאה הרשימה אפילו אותי וגם את אוצרי הביאנלה ממוזיאון ארץ ישראל אשר ביקשו שאשתתף בתערוכה.
בעבור פרויקט הגמר הוענק לי 'פרס אנדי Andy Prize' על שם אנדריאה ברונפמן. על הצטיינות והישגים יוצאי דופן בתחום הזכוכית.
בהקמת תערוכת הביאנלה יצרתי מחדש את פרויקט הגמר במוזיאון ארץ ישראל, שוב עומדת מול הקנבס הריק, שוב נמצאת ברגע של השראה ויצירה מתחילה בעדינות וסבלנות להרכיב מחדש את התמונה, לבסוף התערוכה נפתחה לקהל והתרגשתי מאוד להיות חלק בתערוכה המיוחדת הזאת.
שבועות אחדים לאחר פתיחה התערוכה קיבלתי טלפון מהמוזיאון, הודיעו לי כי העובדה נשברה, בשניה אחת של חוסר תשומת לב, אדם מעד ונפל הישר לתוכה, ואני חשבתי לעצמי שהתערוכה רק זה עתה נפתחה וכמה חבל ומבאס, כמה חיכיתי שיפתחו המוזיאונים מחדש לאחר הסגרים של הקורונה והנה זה קרה והעבודה שלי כבר לא חלק מהתערוכה.
כמובן שרציתי וגם כן המוזיאון שהעבודה תשוקם ותחזור במהרה לפתח ביתן הזכוכית ובכך התחילו שבועיים אינטנסיבים ביותר לשקם עבודה שלקחה כמעט שלושה חודשים בזמן כל כך קצר הרגיש כמו משימה מורכבת ומסובכת במיוחד כאשר אני כבר לא סטודנטית ואין לי סטודיו לייצר אותה מחדש.
מעז יצא מתוק.
אני בהודיה גדולה למרות מה שקרה זכיתי לשוב להיות בעשייה יצירה והשראה, למדתי המון מהדרך ודייקתי עם עצמי מה אני רוצה ולמה אני עושה את זה, על הדרך למדתי המון כלים צברתי ניסיון רב לחיים זכיתי להכיר אמנים וסטודיוים נהדרים וקשרים טובים להמשך, למדתי איך לפעול בכדי להוציא לפועל פרויקט שהגיע ולהניע את העולם בכדי להשיג את כל מה שדרוש שזה יקרה ושבה העבודה למקומה! הוצגה בכניסה של ביתן הזכוכית.
בשנה אחת הרכבתי את העבודה שלי שלוש פעמים, כל אחת דומה אך שונה וגאה להציג תיק עבודות של שלוש מאסטרפיס.
אני רוצה להודות מקרב ליבי לכל מי שעזר ותמך ואפשר לי להקים מחדש את הפרויקט.
למשפחה המדהימה שלי שנרתמה לעשייה ותמיכה. להורים שנתנו מעל ומעבר כל מה שהיה צריך, לאחותיי שהגיעו לעבוד איתי בסטודיו ובמוזיאון, לדודתי מאיה עופר שניהלה אותי בדיוק מתי שהייתי צריכה, יצרה קשרים ומצאה לי סטודיו לעבוד בו ובאה לעבוד איתי במרתון טירוף ייצור החתיכות. בזכותה הלכתי ללמוד זכוכית בבצלאל לאחר שהייתי האסיסטנטית שלה לפני כ6 שנים והיום הפכה לאסיסטנטית שלי
תודה עמי ליבוביץ ואבנר זינגר שנרתמו לעזור ופתחו בפני את ביתם והסטודיו המקסים שלהם.
לסטודיו Amber Lining , ענבר האלופה עשתה עבורי את כל הרשתות ההדפס
ולאילן ויאנה מחנות לגילרפאל שנתנו לי יד חופשית בחנות ובסטודיו.
מוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב שהיו רגישים ומתחשבים ובשיתוף פעולה נרתם לבקשותיי והחזרנו את העבודה למקומה.
תודה תודה תודה
צלם: שי הלוי, נועם שיינברג
