07/05/2026
נתק. 🔌
יש משהו מוזר בלהעלות קליפ שצולם לפני שלוש שנים. ועוד איזה שלוש שנים. ⏳
אני זוכרת שיום הצילומים היה יום ירושלים. צילמנו בקומה העליונה של בית העם בירושלים, המקום בו התקיים המשפט של אייכמן, ולמטה עבר מצעד הדגלים. 🇮🇱
אבי עשה עבודה מדהימה בניקוי הסאונד משירי המורל האלימים,שכיסו על החרדה החברתית. זה היה מנותק גם אז. צפינו מלמעלה במאות אלפי לאומנים משולהבים, וצילמנו קליפ שמרפרר לסרט מהניינטיז (מי שמנחש את שם הסרט מקבל פרס 🏆), ריפראפנו על חיי לילה וחרדה חברתית מהסוג הנורמלי, הקיומי.
בשלוש השנים האלו התקרבנו מאד למוות.
ערך החיים ירד. חרדה חברתית היא סבל לפרימדונות.
זו חרדה אישית מאד, ואנחנו נקראנו להפגין חוסן ואחדות.
נתק. ⚡
אנחנו בפורטוגל. מהגרים בלי כסף אבל עם ילדה קטנה ותינוקת. לא בדיוק הזמן המתאים להוציא מוזיקה. אבל מתי כן? כשרצינו הייתה מלחמה. אחר כך לידה. וחומרים שיושבים יותר מדי זמן במגירה עלולים להרקיב. מזל שחרדה חברתית לעד תהיה רלוונטית - מלחמה או לא, אנשים הם דבר מפחיד. 👹
נתק.
אנשים הם גם דבר מדהים. למשל, אנשים כל כך טובים התאחדו סביב היצירה של "נתק", לקחו חלק ושמו לב, וכבר יש חברות ודודות ודודים בבסרביה ובירושלים שמחכים לו בקוצר רוח. 🌏
במקור כתבתי את המילים בתקווה שהשיר יעזור לי להרגיש פחות לבד בחרדה. כאילו, אם מישהו יזדהה אז אנחנו בזה ביחד, במובן האישי והעמוק, לא הלאומי. 🫂
אני עדיין מאמינה ששווה לנסות להתגבר על החרדה, כי מעבר לה מחכה פרס. רק אם מעיזים לצאת ולהיפגש, למרות הפחד, אפשר לגלות (גם) את הצד היפה באנשים, ולהיות חלק מקהילה - מה שזה לא אומר. ✨
החברים שהולידו איתנו את "נתק" ורקדו בהופעות והתערבבו איתנו ואנחנו איתם רחוקים עכשיו. אבל אני יודעת שיצרנו משהו ביחד, וזה נותן לי המון כוח.
אפילו בחודשים הראשונים כאן, כשגרנו בקראוון 🚐 וחלקנו מיטה אחת לארבעתנו, והיה לנו קר ומצונן ותולעי מעיים בלי מכונת כביסה ושאר מרעין בישין - גם אז זכרתי ששווה להתגבר ולצאת ולדבר עם אנשים.
ואם שכחתי, יכולתי לצפות בקליפים, לצחוק קצת וגם להיזכר בכל החיבורים האלו. ברשת האנושית במיטבה, כשהיא לא כולאת, אלא מרימה ומעצימה. 🕸️💖
עכשיו נתק בחוץ, משוחרר מאיתנו, חופשי לעוף לאוזניים וללב של כל מי שילחץ על הלינק (בתגובות). 🕊️🎧