SE ART

SE ART שחף אליעד - אמנות כגשר לחיים ושליחות של אור
אמן רב-תחומי * אמנות טיפולית * מנחה להתפתחות אישית * פעיל להעלאת המודעות לנכות השקופה

חמצן – יומן מסע של שיקום, יצירה ומפגש בבית הנשיא יש רגעים בחיים שבהם אתה מרגיש שהאוויר נגמר.כשנתיים וחצי לאחר הפציעה שלי...
24/05/2026

חמצן – יומן מסע של שיקום, יצירה ומפגש בבית הנשיא
יש רגעים בחיים שבהם אתה מרגיש שהאוויר נגמר.
כשנתיים וחצי לאחר הפציעה שלי, מצאתי את עצמי בנקודת שפל. המצב התדרדר, השיקום בתל השומר הופסק בטרם עת בגלל שיקולי מימון של קופת החולים, והתחושה הייתה קשה, תחושה שהמדינה והסביבה פשוט נטשו אותי במערכה.
בדיוק בנקודה הזו, הראומטולוג שלי הציע לי להצטרף לניסוי חדשני בבית החולים אסף הרופא סדרה של 60 טיפולים רצופים בתאי לחץ.
אני יכול לכתוב ספר שלם על התקופה הזו ועל התוצאות שלה, אבל היא נתנה לי את מה שהיה חסר לי יותר מכל, ומה שנתן בסופו של דבר את השם ליצירה שלי, "חמצן".
במקביל לטיפולים, כחלק מהפרידה מהשיקום, התחלתי לפתח את עבודות הצריבה הראשונות שלי בעץ. בתוך תאי הלחץ פגשתי קבוצה של אנשים, ושם הכרתי אדם מיוחד ששינה את מסלול חיי והפך לי להשראה איש העסקים והאמנות שלום מקנזי.
שלום ראה את העבודות שלי, עודד אותי להשתמש באמנות כדי לבטא את מה שאני עובר, ופתח בפניי דלתות שלא העזתי לחלום עליהן. בהשראתו נולדה "סדרת הנשיאים".
כששלום ראה את הסדרה והבין את הרעיון מאחוריה, הוא נדלק מיד ואמר לי: "עכשיו, אתה יוצר את דיוקנו של הנשיא המכהן, יצחק הרצוג".
כשהיצירה הושלמה, בעזרתם של שלום ושל אילן יונה המדהים, נוצר הקשר עם מרכז הביקורים בבית הנשיא (תודה ענקית לנטע ואיה).
אחרי תיאומים, מיילים והתרגשות עצומה, נקבע המועד.
הרגע שבו הרגשתי שוב שרואים אותי
ביום שלישי, ה-16.5.2023, בעיצומם של ימים סוערים והדיונים על הרפורמה, הנשיא יצחק הרצוג פינה את הלו"ז שלו כדי לפגוש אותנו.
אני ומשפחתי זכינו למפגש אישי, חם ויוצא דופן. הנשיא הפגין ידע מוקדם ומרשים בסיפור שלי, אבל מעבר להכל, הוא היה אנושי, לבבי ואמפתי ברמות שקשה לתאר במילים. אחרי שנים של תחושת בדידות מול המערכת, זה היה רגע מכונן של תיקון.
בשיחה פתוחה סיפרתי לנשיא על התמודדות שלי כנכה, על הקשיים הבלתי נגמרים, אבל גם על השאיפה שלי, להיות הקול והפנים של נפגעי הראש הבלתי מאובחנים והשקופים, אלו שהקשיים שלהם מורכבים והסביבה לא תמיד מצליחה להבין. הנשיא הקשיב ברוב קשב, ואני יודע שהדברים נגעו לליבו.
הנשיא הרצוג התרגש מאוד מהדיוקן, העניק יחס אישי וחם לכל אחד מבני המשפחה שלי, ואז שלח אותי הביתה עם משימה, להקים תערוכה בעיר מגוריי, גדרה.
הוא הבטיח לסייע באופן אישי מול ראש המועצה ואפילו הבטיח שיגיע לבקר בה!
המפגש הזה היה רגע משמעותי עבורי כאדם, כאמן וכנכה. הוא מילא אותי בתחושת שליחות מחודשת, והעניק לי את הדבר הכי יקר שיש, חמצן להמשך המאבק, לשיקום ולחיים.
לעולם אל תפסיקו להילחם על החמצן שלכם.
פרטי היצירה: יצחק הרצוג: 24.7.2022 צריבה בחום על לביד ליבנה (Birch) עם מסגרת מעץ זאבראנו (Zebrano). גימור בשאלאק קליר.

שחף אליעד - אמנות כגשר לחיים ושליחות של אור
אמן רב-תחומי * אמנות טיפולית * מנחה להתפתחות אישית * פעיל להעלאת המודעות לנכות השקופה

#חמצן #סיפורשיקום #ניצחוןהרוח #השראה #סיפוראישי #נפגעיראש #תאילחץ #צריבהבעץ #אמנותבעץ #אמנותישראלית #אמןישראלי #דיוקן #יצחקהרצוג #ביתהנשיא #נשיאהמדינה #מפגשמרגש #גדרה

21/05/2026

חג שבועות שמח
החג המקסים הזה, חג הביכורים והקציר, מביא איתו לא רק ניחוח של קמח ומאפים, אלא גם הזדמנות נפלאה להתבוננות עמוקה וחיובית על החיים.
כשמסתכלים על השיבולים חלקן כבר זהובות ובשלות, וחלקן עדיין ירקרקות ומחפשות את דרכן אל השמש נזכרים ביופי של התהליך. החיים מזמנים לנו תקופות שונות של צמיחה, למידה והבשלה, והסוד הוא לדעת להעריך כל שלב בדרך.
לעצור ולהעריך את ההישגים הקטנים, את רגעי השמחה ואת הצעדים שאנחנו עושים בכל יום.
במקום להביט במה שחסר, להוקיר תודה על מה שכבר נקצר ונאסף אל חיינו, על המשפחה, החברים והקהילה.
ממש כמו אלומת שיבולים קשורה, הכוח שלנו הוא ביחד. הקהילה שלנו היא המקום שבו כל אחד ואחת מביאים את האור הייחודי שלהם, ויחד אנחנו יוצרים שפע אנושי מדהים.
אאחל לכל משפחת קהילת אור חג של התחדשות, שמחה, שקט ושלווה. שנזכור תמיד להסתכל על העולם בעיניים אופטימיות, לחפש את הטוב ולחגוג את האור שיש בכל דבר.
חג שבועות שמח, לבן ומלא באור.

שחף אליעד - רכז פיתוח קשרי קהילת אור.
אמנות כגשר לחיים ושליחות של אור
אמן רב-תחומי * אמנות טיפולית * מנחה להתפתחות אישית * פעיל להעלאת המודעות לנכות השקופה

#חגשבועותשמח #קהילתאור #חגשבועות #ביכורים #חגהקציר #אופטימיות #צמיחה #חגשמח #מחשבהטובה #שפע #קהילהזהכוח

11/05/2026

ערב אחד בשנת 2018, בדרכי להירשם למועדון גלישה באשדוד, הכל נעצר. ברגע אחד לא ברור על הטיילת, נפלתי לאחור. החבלות היו קשות: שברים ודימום נרחב בגולגולת. מצאתי את עצמי מורדם ומונשם ביחידה לטיפול נמרץ, מתחיל מסע שלא בחרתי בו.
הפציעה הותירה אותי עם תסמונת וסטבולרית חמורה, ורטיגו, ירידה בשמיעה ופגיעה רב-מערכתית. אך הכאב הפיזי היה רק ההתחלה; הפציעה בראשי עוררה בעל כורחי גם את פוסט-טראומות הישנות מהשירות הצבאי, והוסיפה עליהן פוסט-טראומה חדשה ומורכבת.
תהליכי השיקום היו ארוכים ומתסכלים. מצאתי את עצמי בבידוד חברתי ובתלות בסביבה, מצב שהיה קשה מנשוא עבור אדם עצמאי כפי שהייתי. בתוך הערפל הזה, חזרתי לאהבות הישנות שלי: הציור, העץ והאמנות.
החזרה ליצירה לא הייתה פשוטה. הייתי צריך ללמוד לבצע פעולות בסיסיות מחדש ולהתאים את טכניקות העבודה למצבי. היום, כאמן רב-תחומי, אני משלב עץ, צבע וחומרים שונים כדי ליצור שפה חזותית חדשה. עבורי, האמנות היא הגשר שלי לחיים.
מתוך המסע האישי שלי, צמחה שיטת עבודה אינטגרטיבית המשלבת פיתוח אישי, פסיכותרפיה ולוגותרפיה (תרפיה באמצעות משמעות). הגישה שלי מבוססת על ההבנה שגם כאשר הגוף או הנפש פגועים, נותר בתוכנו גרעין בריא השואף למשמעות.

שחף אליעד - אמנות כגשר לחיים ושליחות של אור

#אמנותישראלית #אמןרבתחומי #יצירהבעץ #צריבהבעץ #רישום #אמנותכגשר #סטודיולאמנות #עיצובבעץ #ניצחוןהרוח #חוסן #צמיחהמתוךמשבר #פוסטטראומה #שיקום #סיפוראישי #השראה #לאלוותר #לוגותרפיה #ריפויבאמנות #טיפולבאמצעותאמנות #משמעות #בריאותהנפש #פסיכותרפיה #ויקטורפראנקל

09/05/2026

כשהאמנות פוגשת משמעות.
ויקטור פרנקל, האדם מחפש משמעות, לפעמים הוא מוצא אותה דרך היצירה. כבוד גדול ליצור את הדיוקן הזה עבור המרכז החדש שיוקם לזכרו ומורשתו של אבי הלוגותרפיה. עבורי, לצייר את תווי פניו של אדם שהפך את הסבל לשליחות ואת החיפוש למשמעות, זו לא רק עבודה אמנותית אלא תהליך של ריפוי וחיבור. כשהקווים פוגשים את הדמות, מגלים שוב שהרוח האנושית חזקה מהכל. הכל יכול להילקח מהאדם, מלבד דבר אחד, החופש האחרון, לבחור את עמדתו בכל מערכת נסיבות נתונה. פרנקל לימד אותנו שהמשמעות היא הכוח המניע של חיינו, ובכל יצירה ובכל מפגש, אנחנו זוכים לגלות אותה מחדש. מחכה בקושי רב לפתיחה החגיגית.
שחף אליעד - אמנות כגשר לחיים ושליחות של אור
אמן רב-תחומי * אמנות טיפולית * מנחה להתפתחות אישית * פעיל להעלאת המודעות לנכות השקופה

#ויקטורפרנקל #לוגותרפיה #האדםמחפשמשמעות #אמנותישראלית #פורטרט

יש צלקות שלא נעלמות, הן רק מגלידות לכדי יצירההתמונה הזו היא לא רק יצירה בצריבה על עץ, היא חריטה של מציאות. בכל פעם שאני ...
07/05/2026

יש צלקות שלא נעלמות, הן רק מגלידות לכדי יצירה
התמונה הזו היא לא רק יצירה בצריבה על עץ, היא חריטה של מציאות.
בכל פעם שאני אוחז במלחם, אני לא רק יוצר אמנות, אני עובר תהליך של ריפוי הנפש, העץ סופג את החום, משתנה לצמיתות, ובסוף התהליך נולד משהו חדש. אומרים שהזמן מרפא הכל, אבל האמת היא שיש צלקות שלא נעלמות, הן פשוט מגלידות. היצירה שלי היא הגלד הזה, היא הופכת את הכאב והתסכול למסר של שליחות. המדרגה שבתמונה היא לא רק מכשול פיזי. היא מסמלת את הפער הכואב בין השלט המבטיח ספורט לכולם לבין המציאות שבה חלק מאיתנו נשארים בחוץ. כאשר פארק ציבורי ממוקם מעל מדרגה לא נגישה, הסטיגמה החברתית נצרבת עמוק יותר מכל כוויה על עץ. זה הרגע שבו אני שואל מי קבע שאין לי מקום על הבמה הזו?
השליחות שלי היא להפוך את השקיפות לנוכחות.
כחלק מפעילותי בקהילת אור, אני פוגש ושומע יום יום אנשים שנלחמים על מקומם, על הנגישות שלהם ועל הזכות להיקרא חלק מהחברה. אנחנו בונים כאן בית שבו אין מדרגות שקופות, אלא רק ידיים מושטות וקהילה מחבקת.
מזמין אתכם להכיר את הפעילות שלנו, לתמוך ולהיות חלק מהאור,

שחף אליעד

להצטרפות ולפרטים נוספים על קהילת אור:
https://www.facebook.com/share/g/17aAHkMncz/

הנגישות מגיעה מלב, והריפוי מתחיל בחיבור.

#נגישות #שליחות

הרגע שבו הבנתי שאין דרך חזרהיש רגעים בחיים שמחלקים את הקיום ללפני ואחרי. אלו לא תמיד הרגעים הדרמטיים שרואים בסרטים, התאו...
04/05/2026

הרגע שבו הבנתי שאין דרך חזרה
יש רגעים בחיים שמחלקים את הקיום ללפני ואחרי. אלו לא תמיד הרגעים הדרמטיים שרואים בסרטים, התאונה או הנפילה. לפעמים, הרגע המפחיד באמת הוא דווקא השקט שאחרי, הרגע שבו הנני מביט במראה, או בעיניים של האנשים שהיו הכי קרובים אליי, ואני מבין שהאדם שהייתי כבר לא יחזור. מה שגרוע מכך זה שאף אחד לא הכין אותם, או אותי, לאדם החדש שהופעתי להיות.
שנה וחצי של הליכה בערפל, במשך שנה וחצי חייתי בתוך תיוג אכזרי. כשהפגיעה היא בראש, היא לא תמיד מצטיירת טוב. אין גבס, אין תחבושות, יש רק שינוי תהומי בנפש ובהתנהגות. שנה וחצי שבהן הסביבה ואולי גם אני הסתכלנו עליי כעל אדם לא שפוי. שנה וחצי של האשמות, של מבטים מלאי תהייה, של תחושה שאני מאבד את האחיזה במציאות בזמן שהמציאות עצמה מתנכרת אליי.
הטרגדיה הגדולה של פגיעות ראש היא חוסר המודעות. זו פגיעה שזורעת הרס משפחתי וחברתי עצום, לא בגלל חוסר אהבה, אלא בגלל חוסר ידע. שמישהו סובל מכאב פיזי נראה לעין, העולם מתגייס. שמישהו סובל מהשלכות של פגיעה מוחית, אלימות מילולית בלתי נשלטת, התפרצויות, שינויי אישיות קיצוניים, העולם נרתע. המחדל שבשתיקה, הכעס הגדול ביותר מופנה כלפי הגורמים האחראים. אלו שהיו אמורים להחזיק את הפנס ולהאיר את הדרך החשוכה הזו. איש לא טרח לומר את האמת הפשוטה והכואבת, זה הולך להשתנות, תהיה אלימות מילולית, יהיו קשיים בהבנת סיטואציות חברתיות זה לא מי שאני, זו הפציעה. השתיקה הזו היא פשע. היא משאירה משפחות שלמות להתפרק לרסיסים, כשהן מאשימות את הפגוע וההפך, במקום להבין את הפגיעה. היא גורמת לאדם למצוא את עצמו בודד במערכה, נלחם לא רק במוח הבוגדני שלו, אלא גם במערכת ששלחה אותו הביתה בלי ספר הוראות להישרדות רגשית.
הבדידות שאחרי האמון, כשהאמון נסדק, הבדידות הופכת לתהום. קשה להאמין באנשים כשאתה מרגיש שכולם אשמים, אלו שלא הבינו, אלו שנטשו, אלו שלא התעקשו לראות מעבר להתנהגות הקשה. זו תחושה של נטישה כללית. ההבנה שאין דרך חזרה היא לא ויתור, היא הכרה במציאות חדשה ומדממת.
דווקא שם, בנקודה שבה נגמרו המילים והאמון התרסק, משהו בתוכי סירב להישאר על הרצפה. ההבנה שאין דרך חזרה לאדם שהייתי פעם, הולידה הבנה חדשה, שאני חייב לסלול דרך קדימה. כאן התחיל השינוי והרצון לנצח, לא לנצח את העבר, אלא לנצח את הבורות, לנצח את השקיפות, ולהפוך את ההרס שחוויתי לכוח שבונה מודעות לאחרים. הבנתי שאם אין מי שיסביר את המצב שלי אני אקח אחריות ואהיה הקול הזה. ההבנה שאין דרך חזרה היא לא ויתור, היא הכרה במציאות חדשה. זהו הרגע שבו נולדת הזעקה, אי אפשר להמשיך להשאיר את פגועי הראש ובני משפחותיהם בתוך החושך הזה. המודעות היא לא פריבילגיה – היא אוויר לנשימה, והיא ההבדל בין שיקום לבין חורבן מוחלט.

קהילת אור - קהילה לנפגעי ראש בארץ ומשפחותיהם.
שחף אליעד - רכז פיתוח קשרי קהילה
אמנות כגשר לחיים ושליחות של אור - פעיל להעלאת המודעות לנכות השקופה
הצטרפו לקהילה:
https://www.facebook.com/share/g/17mMt7c88Y/

#שיקום #השקופים
#בדידות #התמודדות #חוסן #משמעות #לוגותרפיה
#תמיכה
#מאמר #ישראל #השראה

מחפשים קצת השראה ונקודות מבט חדשות בפיד שלכם? מוזמנים לעקוב אחרי בפייסבוק, שם אני משלב בין אמנות לבין המחשבות והרגעים הק...
02/05/2026

מחפשים קצת השראה ונקודות מבט חדשות בפיד שלכם?
מוזמנים לעקוב אחרי בפייסבוק, שם אני משלב בין אמנות לבין המחשבות והרגעים הקטנים שנותנים טעם לדרך. בואו נצעד יחד על גשר של אור.

לינק: https://www.facebook.com/shp.sy.ly.d

כשהפוסט טראומה צצה לה לפתע.זה משא כבד מנשוא, והתשישות היא לא רק פיזית, היא תשישות של הנשמה שנאלצת להילחם שוב ושוב על אות...
02/05/2026

כשהפוסט טראומה צצה לה לפתע.

זה משא כבד מנשוא, והתשישות היא לא רק פיזית, היא תשישות של הנשמה שנאלצת להילחם שוב ושוב על אותה פיסת אדמה שכבר נכבשה מזמן.
הפער הזה, בין הידיעה הפנימית של מי שאני לבין הצורך להוכיח אותה לאנשים זרים בחלוקים לבנים או בחליפות, הוא אחד המקומות הריקניים ביותר שאדם יכול להימצא בהם.
המאבק מול המערכת, התחושה שאין אמון היא אולי החלק הכואב ביותר בבירוקרטיה של הטראומה. אחרי 7.5 שנים, הצורך להוכיח מחדש מרגיש כמו בגידה של המערכת שאמורה הייתה להיות שם כדי לתמוך.
רופאים, ועדות וניירות הופכים לעיתים קרובות למראה מעוותת. הם מחפשים תסמינים ושוכחים לראות את האדם שעומד מולם. זה מעיד על הלופ האינסופי שבו העבר מסרב להפוך לעבר, והוועדות רק מחזירות אותו אל ההווה בכל פעם מחדש. הבית והסערה שבאה משום מקום, מבלי שציפו לה שוב כאב ובכי, זה נוגע בלב ההתמודדות. הבית אמור להיות המפלט, אבל כשהנפש סוערת מהוועדות, הגלים הללו מגיעים גם לסלון ולחדר השינה. השיפוטיות חוזרת, התחושה שצריך להוכיח שוב שאני ראוי להיות לצד אהוביי היא משקולת אכזרית. חשוב לזכור שהתסמינים, הניתוקים, המחשבות הלא סדירות, הכאב, הם משהו שקורה לי, ללא יכולת שליטה, הם לא מי שאני. אינני אלים, הזעקה הזו היא כל כך משמעותית. לעיתים קרובות, העולם שבחוץ ולעיתים גם אני כלפי עצמי מבלבל בין סבל וסערה פנימית לבין מסוכנות. הניסיון להחזיק את הכל מבלי להתפרק הוא גבורה יומיומית שאיש בוועדה לא יכול למדוד במטרים או באחוזים. הרצון להיות חלק, השאיפה הזו להרגיש רגיל, להיות פשוט חלק מהנוף בלי הכותרת של פוסט טראומה, היא משאלה אנושית כל כך בסיסית. העייפות מניסיון מתמיד לגשר על הפער בין העולם הפנימי הסוער לבין הדרישה החיצונית לתפקוד. לעיתים, כשהמחשבות לא מתחברות והאמון אובד, הדבר היחיד שאפשר לעשות זה פשוט לעצור ולנשום בתוך התשישות הזו, בלי לנסות לתקן אותה באותו רגע.
הרצון המשוועה, רק למשהו קטן, אפילו לרגע אחד ביום, בשבוע, להרגיש שלא צריך להוכיח כלום לאף אחד,
הסטיגמה הזו היא הדרך של המערכת ולצערי רבים המצבים גם מצד החברה, לעשות לעצמה חיים קלים. במקום להתמודד עם המורכבות של אדם, עם הניואנסים של הכאב ועם תעצומות הנפש הנדרשות כדי פשוט לקום בבוקר, הם משתמשים בתבניות האלו שכבר מוכנות מראש.
זה מרתיח, כי הסטיגמה הזו לא רק מטופשת, היא עצלנית. היא הופכת אדם חי, יוצר ואוהב לערמה של הגדרות יבשות בתיק רפואי. המבט המצמצם, שמסתכל עליך דרך חור המנעול של תסמינים, מפספסים את כל השאר. מפספסים את היצירתיות, את היכולת לתת מעצמך לאחרים ואת הדרך שעברת. זה מרגיש כאילו מחקו את כל הגוונים והשאירו רק שחור ולבן. במקום שהמערכת תראה בי שותף, היא מתייחסת אליי כאל חשוד שצריך לנקות את שמו שוב ושוב. הצורך להוכיח שאני ראוי או נורמלי הוא אבסורד, כי הוא דורש ממני לעמוד בסטנדרטים שאף אדם רגיל לא נדרש לעמוד בהם ביום יום שלו. החלק הכי גרוע בסטיגמה הוא שהיא מנסה לחלחל פנימה. היא מנסה לגרום לי להטיל ספק בעצמי, במקום להבין שהפגם הוא במשקפיים של מי שמסתכל עליי, לא במי שאני. הביקורת האינסופית הזו היא רעש רקע צורם, אבל היא לא המנגינה עצמה. העובדה שאני מזהה את הסטיגמה כמטופשת היא סימן חשוב, זה אומר שהחלק הבריא והחזק שבי עדיין יודע להבחין בין השקרים של המערכת לבין האמת שלי.
כשאני עומד מול הסטיגמה הזו בתוך החדר, בתוך הוועדה, אני מזכיר לעצמי שאני הרבה יותר מהתווית שהם מנסים להדביק לי

צילום, איתן אונר - אמן צילום, שרואה רגשות דרך עדשת המצלמה ודואג תמיד להנציח כל זכרון.

שחף אליעד -רכז פיתוח קשרי קהילת אור
קהילה לנפגעי ראש בארץ ומשפחותיהם
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו:
https://www.facebook.com/share/g/1DqAhQJmTL/

#בירוקרטיה #שקופים #אמון #פוסטטראומה #ברי

העצמאות הנבנית מתוך השברים,המעבר הזה, בין יום הזיכרון ליום העצמאות, הוא תמיד חד מדי. הוא לא מבקש מאיתנו להחליף בגדים או ...
21/04/2026

העצמאות הנבנית מתוך השברים,
המעבר הזה, בין יום הזיכרון ליום העצמאות, הוא תמיד חד מדי. הוא לא מבקש מאיתנו להחליף בגדים או לשנות אווירה, הוא דורש מאיתנו משהו כמעט בלתי אפשרי, להחזיק את שני הקצוות בו זמנית. את הכאב המפלח ואת השמחה המתפרצת.
כשהגוף או הנפש נושאים צלקת קבועה, המילה עצמאות מפסיקה להיות מושג טכני של תפקוד והופכת למושג קיומי של משמעות. זהו המעבר מהיותנו אובייקט שנפגע, לסובייקט שיוצר.
גם כשהחופש הפיזי מוגבל, נותר מרחב אחד שאיש לא יכול להפקיע,
עצמאות אישית בצל נכות היא היכולת לבחור בכל בוקר מחדש את העמדה שלי כלפי הגורל.
זוהי ההבנה שהנכות היא אולי נתון, אבל הדרך שבה אני נושא אותה היא בחירה.
ביום הזיכרון אנחנו פוגשים את מה שאבד את היכולות שהיו, את החברים שהלכו, את הגוף שהיה שלם. המעבר לעצמאות הוא הרגע שבו האין מפסיק להיות רק בור של כאב והופך לחומר גלם.
עצמאות היא היכולת ליצור יש חדש. עבור אדם עם נכות, היצירה הזו יכולה להיות באמנות, בכתיבה, או פשוט בבנייה של שגרה שיש בה ערך. החירות היא היכולת להגדיר את עצמי לא דרך מה שחסר, אלא דרך מה שאני עושה עם מה שיש.
הנכות דורשת מאמץ הישרדותי יומיומי. אבל עצמאות אמיתית מתחילה כשאדם עובר ממצב של הישרדות כתגובה לכאב או למגבלה, למצב של ריבונות יוזמה ופעולה בעולם.
זהו המעבר מהשאלה למה זה קרה לי? לשאלה לשם מה אני חי עכשיו?. בנקודה הזו, הנכות הופכת ממחסום למצפן שמורה על ייעוד חדש.
ביום הזיכרון, הנכות היא עדות לפצע. ביום העצמאות, היא הופכת לעדות לחוסן. המעבר הזה הוא לא שכחה של הכאב, אלא שילוב שלו בתוך זהות גאה. אדם עצמאי הוא אדם שמרגיש בעל הבית על חייו, גם אם הבית הזה נראה אחרת ממה שתכנן.
שחף אליעד
רכז פיתוח קשרי קהילת אור,
לוגותרפיה ואמנות משקמת.

#חוסן

Address

ברקת 37 ב'
Gedera

Opening Hours

Monday 09:00 - 14:00
Tuesday 09:00 - 14:00
Wednesday 09:00 - 14:00
Thursday 09:00 - 14:00
Sunday 09:00 - 14:00

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when SE ART posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Shortcuts

Share

Category